אם מדברים על טירות, אנחנו חושבים לרוב על המגדלים הציוריים של טירות הלואר, הצריחים הרומנטיים של טירת נוישוונשטיין או חומות ימי הביניים המסיביות של קרקסון. צפון אמריקה היא לא מקום שבו בקושי ניתן לספור טירות. בעיקר בגלל שההיסטוריה המודרנית שלה, שהחלה עם הגעתם של מתיישבים לבנים, היא לרוב היסטוריה של מושבות או דמוקרטיות. עם זאת, יש בניין אחד ביבשת צפון אמריקה שיכול באמת לתבוע את התואר של מצודה. זוהי טירת צ'פולטפק במקסיקו סיטי.
טירת צ'פולטפק במקסיקו סיטי מילאה תפקיד חשוב בקונספירציות לתפיסת השלטון, האשמות במשחקי גנאי והוצאות להורג במשך מאות שנים. בניית הבניין החלה בשנת 1785 בהוראת המשנה למלך ברנרדו דה גלבז, ולאחר עזיבתו של במביטלי להוואנה, מנואל אגוסטין מסקרו השתלט על העבודה. זה עורר שמועה שמסקרו רצה למרוד בכתר הספרדי, וכשגלבס מת באופן בלתי צפוי, משחק עבירה הועלה כתיאוריה לא מבוססת. בסופו של דבר, לאחר השלמת הבנייה וניסיונות רבים של הכתר הספרדי למכור את הטירה במחיר מוזל, רכשו אותה הרשויות העירוניות של מקסיקו סיטי ב-1806.
במהלך התקופה הקולוניאלית, צ'פולטפק הוערך כמקום מנוחה ורגיעה, שכן הוא נבנה על ראש גבעה, על שרידי מגוריו של הקיסר האצטקי האחרון מונטזומה השני. הארמון הישן שימש את ייעודו במשך יותר ממאתיים שנה, אך פיצוץ מרתף אבקה באמצע המאה ה-18 גרם לו נזק חמור.
במהלך מלחמת העצמאות, טירת צ'פולטפק ננטשה. הוא חזר לתהילתו לאחר שהפך למקום מותם של שישה צעירים, שהונצחו כגיבורי ילדים, שמתו בהגנה עליו ב-1847 במהלך מלחמת מקסיקו-אמריקאים.
המתחם הוא עדיין הטירה היחידה בצפון אמריקה ששימשה בפועל כמקום מגוריה של משפחת המלוכה. הקיסר מקסימיליאן הראשון ורעייתו קרלוטה חיו כאן משנת 1864 ועד שהוצא להורג שלוש שנים לאחר מכן. במהלך מגוריהם, הבניין היה ידוע בשם קסטילו דה מירוואלה.
במתחם שוכן כיום המוזיאון הלאומי לתרבויות, שנקרא בעבר המוזיאון הלאומי להיסטוריה. היא נוסדה על ידי Lazaro Cardenas בשנת 1939. כעת היא פתוחה למבקרים שיכולים לבוא ולראות גם את הטירה עצמה וגם את האוספים השונים שהיא מאכלסת כיום. במהלך העשורים האחרונים, טירת צ'פולטפק הפכה למקום מוצא מועדף על יוצרי קולנוע.
